גטו ורשה

 

ביום הכיפורים תש"א, 12 באוקטובר 1940, שודרה ברדיו פקודה מטעם מפקד מחוז ורשה כי יהודי העיר אינם רשאים לגור בעיר פרט למקום שיועד להם. כ-100,000 פולנים פונו מן האזור ובמקומם הגיעו 180,000 יהודים, שהצטרפו ל-200,000 שכבר גרו במקום. אוכלוסיית היהודים, שמנתה 38% מאוכלוסיית העיר, הצטופפה באזור שהיווה 2.4% בלבד משטחהּ. לסגירת היהודים בגטו קדמו מספר גזירות, וביניהן - סימון מיוחד ליהודים, חטיפה לעבודות כפייה, איסור נסיעה בתחבורה ציבורית ועוד.

מנובמבר 1940 נאסר על היהודים לצאת משטח הגטו והוא הוקף בחומה אותה בנו היהודים ומימנו את הוצאות הבנייה מכיסם. על החומה נכתב "אזור נגוע במגיפה". הגרמנים השתמשו בכך כסיבה המרכזית להפרדת היהודים מהאוכלוסייה הפולנית. אדם צ'רניאקוב, ראש היודנראט (מועצת היהודים) ניסה לבטל את הגזירה אך הגרמנים טענו, כי "החומות הן לשם הגנה על היהודים מפני התפרעויות" מצד הפולנים.

הגטו נחלק לשניים- הגטו הקטן והגטו הגדול. ביניהם עבר רחוב כלודנה- עורק חיים פולני מרכזי.

בגטו שררה צפיפות איומה, אנשים גרים איפה שאפשר, מספר משפחות שזרות זו לזו בכל דירה, 6-7 נפשות בחדר. אנשים רבים גרים בחצרות הבתים וברחוב.

בגטו היה מחסור גדול במזון שהביא לרעב כרוני, תשישות הגוף והנפש. הרעב והצפיפות היוו קרקע להתפרצותן של מגפות. בגטו מופיעים כל יום עוד ועוד פושטי יד. לצד הרעב הציק מאד בגטו הקור, הבגדים החמים נמכרו ולא ניתן לקנות פחם כדי לחמם את הבתים בשל מחירו היקר.

אנשים מסתובבים ברחוב ומציעים כל דבר לממכר ובלבד שיוכלו לקנות מזון. תחילה מוכרים תכשיטים וכלי כסף אחר כך מוכרים חפצי בית וספרים ולבסוף גם את המעיל, כל מה שאפשר תמורת פת לחם.

הגטו הסגור מנע מהיהודים לבוא במגע עם החוץ. בבת אחת נהרסו מקורות פרנסה רבים. המזון היה מועט, יקר וקשה להשגה. החל מפעל הברחות- העברת מזון בעורמה ובדרכי מחתרת.

רבים מהמבריחים היו ילדים בני שש או שבע, שהיו מקור אספקת מזון למשפחותיהם.

כדי לנסות לעזור לתושבי הגטו הקים היודנרט מוסדות עזרה עצמית, בתי תמחוי ובתי יתומים. ארגונים אלה ניסו לדאוג כפי יכולתם לקורת גג, מזון, הלבשה ותרופות לנזקקים.

למרות הרעב, הפחד וסכנת המוות האורבת יום יום, התקיימו בגטו חיי תרבות עשירים- בגטו פעלו חוגים ומועדונים, הצגות וקונצרטים, בתי ספר מחתרתיים ופעילות ענפה של תנועות נוער.

ב-22 ביולי 1942 החלו הגרמנים בגירוש יהודי גטו ורשה למחנה ההשמדה טרבלינקה. בגירוש נלקחו מהגטו יותר מ-300,000 אנשים.

ב-19 באפריל 1943 פרץ מרד גטו ורשה שנמשך כחודש ימים. בסופו של המרד, ב-16 במאי 1943 הודיעו הגרמנים על חיסולו הסופי של הגטו.

 

 

לקריאה נוספת: עדותה של עליזה ויטיס שומרון

bhoney@y-m.co.il: טלפון: 08-6720559 052-3923107 פקס:08-6734817 דוא"ל