מעדותה של עליזה ויטיס שומרון על גטו ורשה

 

"רציתי לספר על הגטו.

האוכל לתאר את גטו ורשה, הגדול בגטאות אירופה, את הדוחק, תחושת ההשפלה, את מגפת הטיפוס המשתוללת, את הצבע האפור של המדרכות המזוהמות, הבתים הדחוסים בהמוני פליטים מערי השדה. אלפי אנשים הרוצים לחיות ומתרוצצים כעכברים לכודים במבוך. גטו ורשה היה "מדינת היהודים" תחת הכיבוש הפשיסטי- אוסף כל הניגודים האפשריים.

חנויות למזון שהוברח אל הגטו באופן בלתי חוקי ובהן אפשר להשיג הכל- אפילו ביצים וחלב. לידן מסתובבים ה"חאפרים" (החוטפים), נערים ונערות בלויי סחבות, עיניהם יוקדות מחום, אורבים הם ליוצאים מן החנות, חוטפים מהם את המזון ומיד תוקעים בו שיניים, דרך הנייר. אנשים מתקהלים, בעיטות וצעקות, אך ל"חאפר" כבר לא אכפת דבר מלבד טעם האוכל, ולא חשוב מהו...

בתי קפה היו מלאים בנשים הדורות, החובשות כובעים אלגנטיים מלפני המלחמה. היו גם ה"שמוגלרים", המבריחים העשירים, האצולה החדשה של הגטו, וכל מיני מתעשרים על חשבון הזולת, ולעומתם, לפני הבתים, על המדרכות, שלדי אדם מכוסים בעיתון. חברת ההובלה לקבורה של פינקרט אינה מספיקה להעמיסם על עגלותיה.

בתיאטרון "פמינה" ברחוב שלנו התקיימו הצגות ביידיש ובפולנית: מחזות, מערכונים, ערבי קברט ספרותי. שחקנים, זמרים, סופרים מקריאים ומופיעים בנשפים ספרותיים בדירות פרטיות לאחר שעות העבודה. בבתים רבים ועד הבית מארגן ערבים כאלה כדי לסייע למשפחות נזקקות הגוועות ברעב."

 

(מתוך: נעורים באש", עליזה ויטיס שומרון, ע' 40)

 

 

bhoney@y-m.co.il: טלפון: 08-6720559 052-3923107 פקס:08-6734817 דוא"ל