אריה (יורק) וילנר (1917-1942)

 

ממייסדי "הארגון היהודי הלוחם" בורשה ואיש הקשר של הארגון עם המחתרת הפולנית.

 

אריה וילנר נולד בורשה למשפחה עשירה. אביו היה סוחר ובעל בית חרושת לעיבוד עורות. אריה למד בבית ספר עברי פרטי. בהיותו בן 14 הצטרף לתנועת "השומר הצעיר". בקן השתלם בעברית, התקרב לציונות החלוצית ודבק בה בכל ליבו. מ-1936 היה בין המדריכים המרכזיים בקן וחבר הנהגת הקן הווארשאי. ערב פרוץ המלחמה יצא לקיבוץ הכשרה בסלונים אך עלייתו לארץ עוכבה בגלל תפקידי הדרכה שהוטלו עליו. אריה הצטיין בכשרונות ארגוניים, במחשבה ערה ועצמאית וביכולת השפעה על חבריו. 

בספטמבר 1939 הגיע עם הנמלטים מורשה לוילנה, שנכבשה על ידי ברית המועצות ונמסרה לליטא. וילנר חי ופעל בוילנה למעלה משנה עד שהגרמנים כבשוה, יומיים אחרי פלישתם לברית המועצות. בתחילת 1942 חזר לורשה והיה מהראשונים שהזהירו מהרציחות ההמוניות שהחלו במזרח. בשובו לורשה נתמנה בא-כוח "הארגון היהודי הלוחם"  בצד הארי של העיר, ניסה ליצור קשר עם המחתרת הפולנית "ארמיה קריובה" ופעל בהספקת נשק לגטו.    בינואר 1943, בימי ההתקוממות הראשונה, היה בשטח הגטו ועמד בראש אחת הפלוגות שנלחמו מלחמה פרטיזאנית מתוך הבתים. שבועות מספר לאחר המרד, נאסר ע" הגיסטאפו כשברשותו נשק. אנשי הגיסטאפו שידעו על חשיבותו בארגון היהודי לוחם, עינו אותו קשות במשך שבוע ימים. פצוע וחבול בצורה קשה, הועבר לבית הסוהר 'פאביאק', משם נשלח למחנה עבודה ליד ורשה, הצליח להודיע לחבריו היכן הוא נמצא וחולץ מהמחנה.    

על אף חולשתו הגופנית עקב העינויים הקשים שעבר, המשיך יורק בפעילותו בארגון היהודי הלוחם. לחבריו שניסו להניאו מפעילות מאומצת אמר: "אינני רוצה להשאר בחיים ולחיות חיי עבדות ושפלות, בעוד רוב אחי נשמדים. ברצוני למות מות גבורים, מוות של כבוד".

במרד הגדול באפריל-מאי 1943 היה בבונקר המפקדה ברחוב מילא 18. לאחר שהבונקר נתפס ע"י הגרמנים והוקף מכל צדדיו, היה הוא שקרא לכולם להתאבד ולא לפול חיים בידי הגרמנים.

ב-8 במאי 1943 נהרג בבונקר יחד עם עוד כ-80 לוחמים.

 

bhoney@y-m.co.il: טלפון: 08-6720559 052-3923107 פקס:08-6734817 דוא"ל