מרד גטו ורשה

 

ב-19 באפריל 1943, ערב ליל הסדר, פרץ מרד גטו ורשה.

לוחמי האי"ל התמקמו בעמדות הלחימה ושאר תושבי הגטוהודים ירדו להסתתר בבונקרים.

האי"ל כולל 22 פלוגות (כיתות לוחמות), בכל אחת מהן 10-15 לוחמים. הפלוגות הורכבו מאנשי "השומר הצעיר", "דרור", "עקיבא", "גורדוניה", "בונד", "הנוער הציוני", "פועלי ציון צ.ס", "פועלי ציון שמאל", והקומוניסטים.

נוסף לאי"ל, פעלה בגטו פלוגה גדולה של "הארגון הצבאי יהודי" – האצ"י, של בית"ר הרביזיוניסטים. בין האי"ל לאצ"י היה תיאום ושיתוף פעולה.

הפלוגות חולקו ל-3 אזורים: גטו השופים של טבנס- שולץ, שטח המברשתנים והגטו המרכזי.

 

חלוקת הפיקוד על אזורי הלחימה: מרדכי אנילביץ' פיקד על הארגון והיה אחראי על הקשר בין שלושת האזורים. גטו השופים של טבנס- שולץ, בפיקודו של אליעזר גלר מ"גורדוניה" (המפקד הקודם היה אנטק צוקרמן שנשלח כנציג לצד הארי). שטח המברשתנים, בפיקודו של מארק אדלמן מה"בונד". הגטו המרכזי, בפיקודו של ישראל קאנאל מ"עקיבא".

גורמים פולניים הזהירו את המחתרת על כניסת הגרמנים והפלוגות התארגנו מבעוד מועד. בחרו בתאריך הזה בגלל ערב פסח ובגלל יום הולדתו של היטלר שחל למחרת, ב-20 לאפריל- רצו להגיש לו כמתנת יום הולדת את ורשה ריקה מיהודים.

הגרמנים התכוננו היטב לקראת מבצע חיסול הגטו וראו בו מבצע צבאי לכל דבר, למבצע חיסול הגטו, בו נותרו רק כ-60 אלף יהודים, שלחו הגרמנים 2054 חיילי ס.ס וורמאכט ו36 קצינים.

 

היום הראשון למרד

ב- 19.4, בשתיים לפנות בוקר, הקיפו את הגטו שוטרים פולנים, אוקראינים וגרמנים. שליחי האי"ל עברו מבית לבית והזהירו מפני האקציה. בשש בבוקר הגרמנים נכנסו לגטו, בכח של 850 חיילים, משני מקומות- רחוב נאלבקי ופינת הרחובות זמנהוף- גנשה. ההתנגשות הראשונה עם הגרמנים התרחשה, בו זמנית, בנאלבקי- גנשה - פרנצישקנסקה ובפינת הרחובות זמנהוף – מילא.

 

חברי הארגון הפתיעו את הגרמנים ברימונים ופצצות בייצור עצמי.

הגרמנים הופתעו מאוד מהלחימה, אך אחרי רגעים אחדים של תדהמה השיבו אש. לאחר קרב ממושך, נסוגו הגרמנים.

הגרמנים נכנסו תחילה רק בכוחות רגליים, לאחר שהותקפו ע"י הלוחמים, נכנסו עם טנקים שגם הם נפגעו ואז החלו לירות בתותחים. בשלב הזה הלוחמים נסוגו מעמדות הלחימה כשיש להם רק הרוג אחד, לעומת הרוגים ופצועים רבים בקרב הגרמנים.

הגרמנים נאלצו לסגת מהגטו. מפקד הפעולה הגרמנית, אלוף משנה ד"ר פון זאמרן, מדווח בבהלה למפקדו, גנרל הס.ס יורגן שטרופ: "בגיטו הכל אבוד, אנחנו לא קיימים בגיטו, איננו יכולים לחדור לתוך הגטו, יש לנו הרוגים ופצועים." לאחר הודעה זו שטרופ החליף את פון זאמרן בפיקוד על הכוחות הגרמניים.

באותו יום, פרץ קרב עז בכיכר מוראנו בסקי, בו לחמו לוחמי האצ"י. הלוחמים מנעו מהגרמנים להיכנס לכיכר.

 

לקראת סוף היום הראשון למרד הגרמנים נסוגו מהגטו, הלוחמים היו המומים ומופתעים שהם עדיין בחיים. כעבור זמן קצר הגרמנים חזרו בטנקים. הלוחמים זרקו עליהם בקבוקי מולוטוב ורימונים והטנקים נסוגו. הלוחמים שוב המומים ומופתעים מזה שהם מצליחים להבריח את הגרמנים מהגטו.  

הגנרל שטרופ הורה על הפסקת הלחימה לאותו יום והוציא את כוחותיו מהגטו.

בלילה הלוחמים גילו שהגטו ריק מגרמנים ויצאו מהבונקרים לשאוף אוויר, להחליף ביניהם ידיעות על הקרבות ולהתארגן לקראת הימים הבאים.

 

היום השני למרד

ביום השני של המרד הגרמנים נכנסו לגטו בכוחות מתוגברים והקרבות נמשכו. הגרמנים ראו לראשונה נשים לוחמות והופתעו מכך מאוד.

הגרמנים פנו לשטח המברשתנים. בשער הכניסה הטמין האי"ל מוקש שהתפוצץ עם כניסת הגרמנים.

הלוחמים המשיכו להשיב לאש הגרמנים מתוך בתי הגטו והתנהל גם קרב פנים אל פנים. הגרמנים הציעו שביתת נשק ל- 15 דקות בשביל לפנות את הפצועים וההרוגים.

הפניה הושבה בסירוב מוחלט.

הגרמנים יצאו שוב מהגטו וחזרו אליו רק למחרת.

 

בינתיים, בצד הארי, אנטק צוקרמן ניסה להשיג נשק. הוא קיבל מהמחתרת הפולנית (הארמיה לודובה) 25 רובים עם תחמושת, נשק רב ביחס לכמויות הנשק שהיו לאי"ל, אך לא הצליח למצוא דרך להעביר את הנשק אל תוך הגטו.

 

היום השלישי למרד ואילך

הגרמנים שינו את שיטת הפעולה והתפצלו לחוליות קטנות שמטרתן לבער את קיני הלחימה. גם האי"ל שינה את שיטת הלחימה וביצע התקפות ע"י יחידות קטנות שארבו לגרמנים.

הגרמנים התחילו לפוצץ בונקרים ולהבעיר את הבתים באש.

כמעט כל אוכלוסיית הגטו הסתתרה בבונקרים, נחושה לא ליפול לידי הגרמנים. יש בין תושבי הבונקרים כאלו שדאגו מבעוד מועד למנת רעל שתשים קץ לחייהם במידה ויתגלו, בתוך חלק מהבונקרים יש נשק. אנשי הגטו היו נחושים להילחם בשעתם האחרונה.

בימים הבאים האי"ל ניסה להמשיך להילחם ותושבי הגטו הסתתרו בבונקרים בלי מים, בלי מזון והורגש מחסור גדול באוויר.

הגרמנים המשיכו להעלות באש חלקים מהגטו והלוחמים המשיכו בהתקפות. הגרמנים התחילו להחדיר גז לבונקרים שמהם לא הצליחו להוציא את היהודים. היהודים התגוננו ופעלו נגד הגרמנים. הלחימה הפכה לשיטת פעולה פרטיזנית- פלוגות של לוחמים סיירו בגטו וניסו להשיג נשק והמשיכו היתקלויות עם הגרמנים ברחובות הגטו.

הגטו בוער כולו, רואים את זה היטב בכל העיר.

ב-8 במאי נתפס בונקר מילא 18, בונקר המפקדה של האי"ל, רוב הלוחמים שהיו בבונקר, כ-80 לוחמים, נהרגו. חלקם התאבדו וחלקם נחנקו בגז שהחדירו הגרמנים לבונקר.

ועדיין לא חדל הגטו להיאבק.

ב 16 למאי מסיים הגנרל שטרופ באופן רשמי את "המבצע הגדול" של חיסול גטו ורשה, באקט סמלי של פיצוץ בית הכנסת הגדול של ורשה ברחוב טלומצקה.

bhoney@y-m.co.il: טלפון: 08-6720559 052-3923107 פקס:08-6734817 דוא"ל