בונקר

 

בונקר מילא 18

 

מרד גטו ורשה פרץ ב- 19 באפריל 1943 בעקבות ניסיון הגרמנים לשלוח את אחרוני היהודים בגטו להשמדה ונמשך עד ה- 16 במאי. כל אוכלוסיית הגטו שמנתה כמה עשרות אלפי אנשים והלוחמים, התבצרו בבונקרים כדי שיד האויב לא תשיגם.

ארבעה ימים אחרי תחילת המרד עברה מפקדת הארגון היהודי הלוחם, בפיקודו של מרדכי אנילביץי, לבונקר מילא 18.

הבונקר, שנבנה ע"י אנשי העולם התחתון, היה גדול מאוד והתחבאו בו כ- 300 אנשים: חבורה מאנשי העולם התחתון, אזרחים והלוחמים.

בעלי הבונקר קיבלו את הלוחמים בכבוד רב והקצו להם חדר אחד. בתחילה היה חשמל בבונקר, לאחר שהוא נפסק השתמשו בפנסים. המחנק בבונקר היה גדול והאוויר היה דחוס וחם. כשהתרגלו הלוחמים לתנאי החיים האלה וחזרו אליהם כוחות הנעורים, החלו שרים, מתלוצצים ומתווכחים על עניינים שברומו של עולם וניסו לעזור ליושבי הבונקר ולעודדם.

בלילות היו חוזרים הלוחמים מפעולות. הבונקר הפך למפקדה, ממנו יצאו לפעולות ואליו חזרו למסור דיווחים ולקבל הוראות. בכל לילה נפגשו בו מפקדי הפלוגות והתארגנו ליום המחרת. 

הלוחמים עקבו בדאגה אחרי כל קבוצה שיצאה לפעולה ושאבו עידוד וחוזק מהימצאותו של מרדכי בבונקר.

לאחר כמה ימי לחימה הבינו מרדכי אנילביץ' ואנשי המפקדה כי הקץ קרב והכינו תוכנית למקרה שהבונקר יתגלה- כאשר יגלו הגרמנים את אחד הפתחים של הבונקר ייצאו הלוחמים מפתח אחר, יתפסו עמדות ויתקפו אותם. ב- 7 במאי הגרמנים הגיעו לבונקר, אך לא פרצו אליו. הלוחמים קיוו שלא התגלו, אך נערכו לאפשרות שהגרמנים ישובו למחרת.

ב- 8 במאי 1943 חזרו הגרמנים לבונקר, החלו לקרוא לאנשים לצאת וכשלא נענו החלו להחדיר לתוכו גז. הלוחמים לא רצו ליפול חיים בידי הגרמנים והחליטו להתאבד.

כ-80 לוחמים נהרגו בבונקר, חלקם בהתאבדות וחלקם כתוצאה משאיפת גז.

 

 

לקריאה נוספת:

עדות של טוביה בוז'יקובסקי על החיים בבונקר

 עדות של הלה רופאייזן שיפר על סופו של הבונקר



טלפון: 08-6720559 052-3923104 פקס:08-6734817 דוא"ל: bhoney@y-m.co.il
חפשו אותנו ב-